החלטה בתיק בר"ע 51336-12-11

1.      לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט אסף הראל; בל' 36111-12-10). בפסק הדין, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 31.1.11 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה, קבעה הוועדה כי המבקש לא איבד 50% מכושרו להשתכר.

2.      לפי העולה מן הבקשה, המבקש, יליד 1989, סובל ממחלת ריאות חסימתית. למבקש נקבעו 50% נכות רפואית בתחולה מיום 23.12.07, לפי סעיף 5(1)(ג-ד) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (מחלות הסמפונות והריאה שאינן שחפתיות - דלקת כרונית של הסמפונות). ביום 25.5.08 נקבע כי למבקש דרגת אי-כושר זמנית בשיעור 75% לתקופה של חצי שנה, במטרה " לבדוק השתלבותו במסגרת צבאית". ביום 9.11.08 קבעה וועדת אי כושר (תום זמניות) למבקש " דרגת אי כושר בשיעור של 75% לתקופה של שנתיים, בסיומן יבדק מצבו התעסוקתי". בהחלטתה מיום 31.1.11 קבעה הוועדה כדלהלן:

" מדובר בתובע יליד 1989 הסובל ממחלת ריאות חסימתית 50%. התובע נכנס בכוחות עצמו מדבר באופן חופשי לא ניכר כל קושי וקוצר נשימה. התובע משרת בצה"ל כחייל נהג בוס. לדעת הוועדה בהתייחס לאופי הליקוי במצבו יכול לעבוד בעבודה כגון זו שעושה או כל עבודה התואמת את כישוריו בהיקף מלא ללא מאמץ גופני ניכר וריחות חזקים.

הוועדה דוחה את הערר וחוזרת וקובעת כי לא איבד 50% מכושרו להשתכר."

כנגד החלטת הוועדה הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.

3.      בפני בית הדין האזורי טען המבקש, כי הוועדה לא נימקה בצורה מספקת את החלטתה, לא ערכה דיון, והסתפקה בקביעת מסקנות. החלטת הוועדה היא בלתי סבירה, לאור החלטות הוועדות מדרג ראשון בעניין אי כושר, שקבעו למבקש דרגת אי כושר בשיעור 75%.

4.      ב פסק הדין מושא הבקשה עמד בית הדין האזורי על דברי המבקש בפני הוועדה מהם עולה, כי המבקש הצליח לסיים שירות צבאי מלא וכי את תפקידו הוא מסוגל לבצע במשך שעות ארוכות מידי יום, מן השעה 6-7 בבוקר ועד אמצע הלילה. הוועדה הייתה ערה לסוג הליקוי ממנו סובל המבקש ולשיעור הנכות שנקבע בגינו. בהתייחס לכך קבעה הוועדה כי המבקש מסוגל לעבוד כנהג או בכל עבודה שתואמת את כישוריו בהיקף מלא, ללא מאמץ גופני וריחות חזקים. הוועדה רשאית להסתמך על דברי המבקש בפניה ועל התרשמותה הבלתי אמצעית ממנו, לפיה אין למבקש כל קושי או קוצר נשימה, וכן רשאית להגיע למסקנה הרפואית-שיקומית אליה הגיעה בעניין זה. עוד ציין בית הדין, כי במהלך הדיון בפניו התברר שגם רופא מוסמך סבר שהמבקש לא איבד יותר מ-50% מכושרו להשתכר. לפיכך נקבע, כי עצם העובדה שוועדות קודמות קבעו בעבר דרגות אי כושר גבוהות יותר, אינה הופכת את החלטת הוועדה לבלתי סבירה. מאז שניתנו אותן החלטות בעניינו של המבקש התווספו נתונים נוספים באשר למצבו, דהיינו, העובדה שהשלים שירות צבאי מלא, וכן, שהוא מסוגל לבצע את תפקידו במשך שעות ארוכות מידי יום. הוועדה אינה אמורה להיות כבולה בהחלטות היסטוריות, וקיים הסבר מניח את הדעת לשוני בין החלטתה לבין החלטות קודמות. זאת בפרט, שאין מדובר בהחלטה מדרג שני, המחייבת התייחסות פרטנית של הוועדה. בנוסף לכך, דחה בית הדין האזורי את טענת המבקש, לפיה הוועדה לא ערכה דיון מספק במצבו וקפצה לקביעת המסקנות. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי תלונותיו של המבקש נרשמו בפירוט, כי הוועדה הייתה ערה לליקוי ממנו הוא סובל, רשמה את התרשמותה הבלתי-אמצעית מהמבקש, והפעילה את שיקול דעתה כנדרש. על כן נפסק, כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. משכך, נדחה הערעור.

5.      בבקשתו, טוען המבקש כי בית הדין ביסס את החלטתו על הדברים המצוינים בסעיף התלונות בפרוטוקול, לפיהם, הוא התחיל לעבוד בשעה 6:00-07:00 בבוקר ויכול לעבוד עד אמצע הלילה. זאת, מבלי לקחת בחשבון שהדברים המצוינים בפרוטוקול חלקיים, לקוניים ואינם משקפים את תנאי השירות הצבאי של המבקש לאשורם. נטען, כי בפועל היו אכן מקרים בהם הגיע המבקש מוקדם לבסיס כאשר אסף את המפקד שלו, אך לאחר מכן חזר לביתו לשעות ארוכות של מנוחה, וחזר שוב לבסיס בשעות הלילה כדי לאסוף את המפקד. בכל מקרה לא מדובר בשגרה על בסיס יומי. פעמים רבות היה המבקש נשאר בביתו ביום למחרת כדי לנוח. כמו כן היו תקופות בהן שירת המבקש על בסיס שבוע בבית ושבוע בבסיס. העובדה שהרישום בפרוטוקול הוועדה אינו משקף את המציאות אף עולה מפרוטוקול ועדת אי כושר מיום 9.11.08 בו נכתב, כי המבקש " שובץ בצבא בתפקיד של נהג בוס, עבודה שלא כרוכה בהרבה שעות, עם מפקד מאוד סובלני...". בנוסף לכך נטען כי הוועדה לא ערכה דיון מספק בעניינו של המבקש. רישום תלונותיו והתרשמות הוועדה לגבי מצבו הרפואי של המבקש אינו עולה כדי דיון ביכולת השתכרותו, " קל וחומר כאשר מדובר בבחור צעיר המסיים שירות במסגרת סובלנית ותומכת, ויוצא לשוק הפרטי התחרותי, לראשונה." כמו כן נטען, כי בפרוטוקול הוועדה לא קיים הסבר מניח את הדעת לשוני בין החלטת הוועדה לבין החלטות קודמות שניתנו בעניינו של המבקש. חובה על ועדה רפואית לעררים, השוללת או מפחיתה נכות קודמת, לנמק האם החלטתה נובעת מהטבה בבריאותו של הנכה, או שהחלטת הוועדות הקודמות לה שגויות.

6.      לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 31.1.11 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי מתבקשת תגובת המוסד לביטוח לאומי לשאלה מדוע לא יוחזר עניינו של המבקש אל הוועדה, על מנת שתנמק החלטתה לעניין דרגת אי הכושר של המבקש לאור האבחון הרפואי שנערך לו, ולאור המלצות פקיד השיקום בעניינו, בדו"ח מיום 14.10.10.

7.   תשובת המוסד לביטוח לאומי כאמור מתבקשת נוכח אי התייחסות הוועדה הן לנאמר באבחון הרפואי, והן לנאמר בדו"ח פקיד השיקום מיום 14.10.10, שנערך לקראת הדיון בוועדה. עיון בדו"ח זה מעלה, כי פקיד השיקום לא קיבל את המלצת הרופא המוסמך בעניינו של המבקש, ונימק תשובתו בכך: " כיום נמצא [המבקש, ר.ר.] בצבא בתפקיד מיוחד, לכשישתחרר אינו בעל כישורים פקידותיים ומסוגל לעבודה קלה בישיבה, אותה יתקשה למצוא". בהמשך לכך, המליץ פקיד השיקום כי " ...ההמלצה הרפואית היא לעבודה מלאה ללא מאמץ פיזי וללא חשיפה לחומרים מגרים. כיום, נמצא בצבא ומשמש כנהג. אמנם עובד יום מלא, אך מדובר בתפקיד ייחודי לצבא, בו יש לו הרבה שעות מנוחה וכשאינו מגיע, מפקדו נוהג לבד. לאור מחלתו הקשה וההמלצה הרפואית, נראה כי יתקשה לאחר הצבא להשתלב בעבודה מלאה ויוכל לעסוק בעבודות מזדמנות המובילות לצמצום חלקי. לאור זאת, יש לראותו כמי שאיבד מכושרו להשתכר, בהיקף של 65%, לצמיתות." מתבקשת, איפוא, התייחסות מפורשת של הוועדה בצורה ברורה ומנומקת להמלצות פקיד השיקום, וכן למסקנות האבחון הרפואי.

8.   המוסד לביטוח לאומי יגיש תגובתו לשאלה כפי שפורטה לעיל עד ולא יאוחר מיום 15.3.2012.

ניתנה היום,  כ"ב שבט תשע"ב (15 פברואר 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: